<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב טבות סתם</h1>
<h2>דף מג:</h2>
גר' באילו טריפות [חולין מ"ג ע"ב] איתמר [תורבץ הוושט] רב אמ' במשהו משום דמקום שחיטה הוא, ושמואל אמ' ברובו לאו מקום שחיט' הוא, ההוא תורא דהוה להו לבני מר עוקבא אתחיל ביה שחיטה בתורבץ הושט וגמר ביה בושט עצמו ואמ' רבא רמינא עליה חומריה דרב וחומריה דשמו' וטריפנא ליה, ומר בריה דרבינא אמ' אותיבנא תיובתא כלפי סנייה דרבא, לעולם הל' כב"ה והרוצה לעשות כב"ש עושה [כדברי בית הלל עושה, מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע] כחומרי דמר ודמר עליו הכת' אומ' [הכסיל] בחושך הולך אלא או כב"ש כקולהין וכחומריהון או כב"ה כקול' וכחמר' וכו', עד מ"מ קשיא, אמ' רב טבות כולה כרב עבדה דכי אתא רמי בר יחזקאל אמ' לא תציתו להני כללי דכייל יהודה אחי משמ' (דשמואל) [דרב] הכי אמ' רב ושט נתנו בו חכמי' שיעור עד כמה הוא כשר לשחיטה, ודוקא ושט אבל תורבץ הושט אע"ג דלאו מקום שחיט' הוא קאמ' רב במשהו מידי דהוה אגרגרת דבין במקום שחיט' בין שלא במקום שחיטה שוי שיעוריה רש"י, ונ"ל לפר' הא דאמ' רבא רמינא עליה חומרי דמר וחומרי דמר וטריפנא ליה, רבא שמיעה ליה הא דרמי בר יחזקאל דלאו מקום שחיט' הוא, מיהו ר' אבא דאמ' דתורא בין לרב בין לשמו' מישרא וכן מר דרבנא לא שמיעא להו אלא כדקאמ' סתמ' דתלמודא ומשמי' דרב יהוד' איתמר פלוגת' דרב ושמו' וטעמיהו וקאמ' רבא לפי קביעות הגמ' דשמיעא לכי רמינא עליה חומרי דמר ודמר וטריפנ' מיהו אינהו לא שמיעא להו הא דרמי בר יחזקאל ואיהו שמיעא ליה וסבר ליה הכי ועבדה כולה כרב דהילכת' כותיה באיסורי וכה"ג נמי מפרשי' בפ"א דעירובי' [ו' ע"ב] בההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא ורמו עליה חומרי דרב ושמו', ומותבינ' הת' כי הכא דמי עבדינ' כתרי חומרי, ואמ' רב נחמ' בר יצחק הת' כולה כרב עבדו משו' דהילכ' כותיה באיסוריה, מיהו הכא אתי שפיר דמדאוריית' כגון שחיט' עבדינ' כתרי חומרי דלא סתרו אהדדי גבי עירוב אמאי עבדינ' כחומרי והא קיימ' לן [עירובין מ"ו ע"א] הלכה כדברי המיקל בעירוב, ש"מ דלא אמרי' הל' כדברי המיקל בעירוב אלא בפלוגת' דתנאי אבל באמוראי ואי נמי במבוי דמשום מחיצה היא מחמרינ' כדאית' בשלהי פ' חלון [עירובין פ"א ע"ב], בעירוב אמרתי ולא במחיצות היכא דניטל קורתו או לחיין. אסקינ' דלא עבדינ' כתרי חומרי דסתרן אהדדי אלא אי כב"ש כקולי' וכחומרי' או כב"ה כקולי' וכחומרי'. באילו טריפות [חולין נ"ב ע"א] גר' אמ' רבה בר שילא אמ' רב מתנא אמ' שמו' נעקרה צלע מעיקרא טרפה, ורמינ' דשמו' אדשמואל כמה חסרון בשדרה לעניין טהרה ב"ש אומ' שתי חליות עד כאן חיות האדם דאם חסר חוליא אחת אינו טרפה וכדמסיק ואמ' שמואל וכן לטרפה וכו', עד מתקיף לה רב אושעיא ולתנייה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כיון דאינה טריפ' לב"ש אלא בחסרון שתי חליות ולב"ה באחת ומשני כי אתשיל לעניין טומ' אתשיל דהוו להו ב"ש לחומרא, ובזבחי' פ' ב"ש [ל"ח ע"ב] תניא ראב"י אומ' ב"ש אומ' שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחי' מתירות ומפגלות, ואם לא חשב אלא באחת לא פגל דאין מפגלין בחצי מתיר, מיהו אין מתירות נמי אם נתן מתנה אחת ונשפך הדם וב"ה אומ' אחת שבחטאת ושבכל הזבחים מתירות וכו' ומתקיף לה רב אושעיא ולתנייה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה א"ל רבא כי אתשיל לעניין התירא אתשיל דהוו להו ב"ש לחומרא, ואע"ג דלעניין פגול הוי קולא לא חשיב אלא עיקר תחלת השאלה שנחלקו עליה, וגר' נמי בסדר יומא פ' אחרון [פ' ע"א] על ההיא השותה מלא לוגמיו דאמ' רב יהוד' אמ' [שמואל] לא מלא לוגמיו ממש אלא כשמסלקו לצד אחד ונר' כמלא לוגמיו והוא פחות מרביעית דקים להו לרבנ' דאין מלא לוגמיו בצד אחד מחזיק רביעי' כמו שכתב' בסדר גדול ואותיבנ' על שמו' מהא דתני' כמה ישתה ויהא חייב ב"ש אומ' רביעי' וכו' עד מתקיף לה רב אושעיא א"כ הוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא וליתנייה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה א"ל רבא כי אתשיל לענין עוג מלך הבשן אתשיל דהוי להו ב"ש לחומר', והא דתנן במס' כלים פ' י"ז [מי"א] ומייתינ' לה בפ' בכל מערבי' [עירובין ל' ע"ב] יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם וכו' עד והשותה [מלא] לוגמיו ביום הכיפורים ההיא דלא כב"ש מיהו בשאר כל אדם דאין מלא לוגמיו מחזיק רביעי' מודו ב"ש וקיימי הכא והכא להחמיר אבל בכל אידך איכ' קולא וחומר' וההיא ובפ' המקדיש שדהו [ערכין כ"ז ע"ב] על ההיא דאין מוסיפי' חומש על עילויו של זה פרכי' נמי הוה ליה מקולי ב"ש ואדחי התם דבעא להפוכי ואדחי ההפיכותא. גר' בברכו' פ' אילו דברי' [נ"א ע"ב] ב"ש אומ' מכבדין את הבית ואחר כך נוטל' לידים, וב"ה אומ' נוטל' לידים ואחר כך מכבד' וטעמ' דב"ש כדמפר' בגמ' [שם נ"ב ע"ב] בבריית' מפני הפסד אוכל' והתוספת' [ברכות פ"ה] והירושלמ' [ברכות פ"ח ה"ד] מפני אובדן של אוכלין וב"ה אומ' אם יש שמש תלמ' חכמ' וכו' ומסקנ' דקא סברי ב"ש מותר להשתמש בשמש עם הארץ, וב"ה סברי אסור, וא"ר יוסי בר חנינ' אמ' רב הונא בכולי פירקא היל' כב"ה בר מהא דהל' כב"ש, ורב אושעי' מתני איפכא ובהא נמי היל' כב"ה, ורב אושעי' תימ' דלא פריך הכא א"כ הוה ליה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה והכא ליכא לשנויי כי אתשיל לעניין פירורין אתשיל דהא קא מני לכולהו דבר' דפליגי בסעודה ועיקר פלוגתייהו תלי בשמש כדקאמרי ב"ה בהדיא אם יש שמש תלמ' חכם מכלל דפלוגתייהו בהכי דאי הוו ב"ש מודו בשמש חכם לא פליגי אלא אם מותר לב"ה לשמש בשמש עם הארץ אף הן מודים דמכבד' ואחר כך נוטל', ורב אושעי' דמתני איפכא הוא שרגיל להקשות ולתנייה גבי קולי ב"ש בר מערכ' דסתמ' דתלמודא הוה דמקשי הת', ותימ' דהכא לא מקשי הכי לרב הונא סתם התלמוד, ונר' דמשום הכי לא חשיב להא התם משום דכל הנהו קולי דב"ש אין הל' כך אבל בקולא זו שהל' כמותן לא חשיב ושינויא דחיקא היא ובספרי' גר' רב אושעיא מתני איפכא ולא כת' תני דאי גר' תני משמ' שהיה שונה בריית' כך.
